וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת־דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ׃
מעלות המדות
בני, דעו לכם שהצניעות מעלה חשובה, שכן מצינו בחזקיה שכתב ויעש הישר בעיני ה', ומפני שלא נהג עצמו במדת הצניעות ופרסם עצמו לשלוחי בלאדן, כענין שנאמר (מלכים ב כ, יב) בעת ההיא שלח בלאדן וגו', וכתיב (מלכים ב כ, יג-לה) ויראם את כל וגו' עד לא היה דבר, ואמרו חז"ל מאי לא היה דבר, זה ספר תורה. מה כתיב בענין (מלכים ב כ, יז) הנה ימים באים ונשא וגומר, וכל כך למה, שפרסם את עצמו, ולא נהג את עצמו בצניעות, וחכמים ז"ל צוו במדת הצניעות שכך אמרו חז"ל, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל מי שיש בו מדת הצניעות ניצל מן המיתה, שכן מצינו בשאול, בשביל הצניעות שראה בו דוד, נמנע ולא הרגו, כענין שנאמר (שמואל א כד, י) ואמר להרגך ותחס עליך, לא היה צריך למקרא לומר אלא ואמרתי להרגך וגו', אלא את הוא שחסה עליך צניעות שהיתה בך היא חסה עליך. ומה צניעות היה בו בשאול, דכתיב (שמואל א כד, ג) ויצא אל גדרות הצאן אל הדרך ושם מערה ויצא שאול להסך את רגליו. תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה, ומהו להסך את רגליו, מלמד שעשה וסיכך את עצמו כסוכה, ואמרו חז"ל אי זהו צנוע, זה הנפנה בלילה כדרך שהוא נפנה ביום, כלומר שלא יהא פורע את עצמו בלילה, אלא כדרך שהוא פורע ביום, אי נמי כשם שביום מצניע עצמו ונפנה בקרן זוית ובמקום צנוע, כך מצניע עצמו בלילה. ואמרו חז"ל האיש כשהוא נפנה מגלה מאחריו טפח ומלפניו טפחיים, והאשה מאחריה טפח ומלפניה לא כלום.